המניפסט שלי

המסע האישי שלי בתיאטרון

פריז | הכל בתנועה | השחקן במרכז

לקראת סיום לימודיי באוניברסיטת תל אביב זכיתי לראות את המופע של תיאטרון ז’רום סבארי (Compagnie Jérôme Savary) שהגיע לישראל מצרפת. כשישבתי באולם ועלה המסך עוד לא ידעתי שמה שאני עומד לראות ישנה את חיי. במשך שעתיים מסעירות חוויתי תיאטרון שהיה בו הכל: קרקס, אופרה, קסמים, קהל על הבמה, פירוטכניקה ועוד ועוד. תיאטרון שסיפר סיפורים מלודרמטיים, שעוררו בקהל רגש עז ואפילו גרמו לאחדים להזיל דמעה. הלב שלי פעם בהתרגשות. התשוקה ליצירה דגדגה לי באצבעות. החוויה המטלטלת הזאת זרקה אותי אחורה בזמן. נזכרתי בתחושה שמילאה אותי כאשר הייתי נער וראיתי את “משרתם של שני אדונים” – ביצוע מסוגנן עם מסכות של קבוצת תיאטרון החאן הצעירה מירושלים בבימוי מייקל אלפרדס מלונדון. גם אז וגם אחרי המופע של ג’רום סבארי לא ידעתי את נפשי. התחלתי לחקור, לשאול סביבי, והתגובה החד-משמעית של כל משיביי הייתה: סע לפריז, לך ללמוד בבית הספר לתיאטרון ולתנועה (כך קראו לו אז) של ז’אק לקוק.

acting3bw

פריז

נסעתי לפריז. למדתי. זו הייתה אחת התקופות היפות בחיי. גיליתי את התיאטרון שכבר הייתי מאוהב בו, את העיר, את השפה שאני מאוהב בה עד היום. משם המשכתי הלאה, ליצור, ללמוד, לשחק, לביים וללמד שחקנים. אני לא מפסיק להתרגש בכל פעם שאני פוגש תיאטרון שהוא חגיגה, חגיגה של קהל ושחקנים, תיאטרון שבא מהלב ונוגע בלב ומשם ממריא למחוזות דמיון חסרי גבולות. הסינתזה שיצרתי במשך השנים בין לימודי התיאטרון בתל אביב לתיאטרון פיזי, נקודת המפגש בין טקסט, סיפור ותנועה – אלה המקומות שבהם אני פורח. שם אני במלוא עוצמתי וכך אני יוצר, חוקר, משחק, מביים ומלמד עד היום.

הכל בתנועה

עם השנים נוכחתי לראות שהתיאטרון הפיזי ואמנות הסיפור הם נקודת מוצא לכל תיאטרון, לכל סגנון או מחזה, מילולי ככל שיהיה. “הכול בתנועה, הכול זז”, כפי שלימד אותי ז’אק לקוק. כך בחיים, כך גם בתיאטרון.

תמיד אעלה לבמה כדי לספר סיפור, דרמה. איך אספר אותו? זהו הסוד. הסוד יתגלה לי במסע היצירה. המחולל העיקרי לכל התנועה הזאת הוא השחקן היוצר.

השחקן במרכז

אני יוצר, מופיע ומלמד תיאטרון, ששם את השחקן במרכז היצירה ומאפשר לו לנוע בתוך הדרמה, מתוך הגוף ועל הבמה במפגש עם הקהל. עולם ומלואו עבור השחקן להפגין וירטואוזיות בכל רובד ותחום שיבחר.

אני יוצר תוך דיאלוג של תיאטרון פיזי עם שפה כתובה. ההצגות שלי הן תמיד יצירה משותפת – בין אם כבמאי יחד עם השחקנים, או כשחקן, עם הבמאי ושאר השותפים ליצירה. כמורה, בארץ ובעולם, אני רואה את תפקידי כמי שמוביל את השחקנים, ומעניק להם כלים ליצירה מקורית, לחיפוש השפה הבימתית הייחודית להם.